הצהרת הון

הצהרת הון יש למלא רק לפי דרישה מפורשת של רשות המיסים, ובדרך כלל נדרשים להגישה מי שחייבים בהגשת דו"ח שנתי על הכנסות, כלומר עצמאים ובעלי חברות, וכן שכירים שהכנסתם עולה על סכום מסוים שנקבע בתקנות. לאחר הגשת הצהרת הון אחת, יידרש הנישום (אותו אדם שיש לו "תיק במס הכנסה") להגיש אחת לכל כמה שנים הצהרה נוספת. בנוסף, רשות המיסים נוהגת לדרוש הצהרת הון בכל מקרה של חשד להעלמת הכנסות.

הצהרת הון היא אחד הכלים העיקריים המשמשים את פקיד השומה בבואו לבדוק האם דיווחיו של הנישום על הכנסותיו משקפים את המציאות והאם שילם כראוי את המסים שהוטלו עליו או התחמק מהם.

הבדיקה נעשית בדרך של השוואה בין הצהרות הון שהוגשו לאורך מספר שנים. עיקרה: האם הונו של הנישום גדל בצורה סבירה, התואמת את הדיווחים שהגיש בדו"חות השנתיים למס הכנסה, או שיש פער בלתי סביר. כך למשל מי שמצהיר פעם אחת על הון הכולל דירה אחת בבעלותו, ובהצהרה הבאה יצהיר על 4 דירות ומגרשים בבעלותו, בעוד הוא משתכר משכורת ממוצעת וכך הוא מדווח מדי שנה – ייראה הדבר בלתי סביר בעיני הבודק. אלא אם כן יצהיר הנישום על ירושה שקיבל, או נישואים עם מיליונר\ית וקבלת חזקה על נכסים כחוק.

פקיד השומה נעזר בבדיקותיו ב"טבלאות מחיה" המשקפות ממוצע של הוצאות מחיה התואמות למגיש ההצהרה. בנוסף נבדקים רישומים שונים המופיעים במאגרי מידע הנמצאים ברשות פקידי שומה: כמו מספר הנסיעות לחו"ל.

כאשר נראה לפקיד שומה כי הונו של הנישום גדל בצורה בלתי סבירה, והסבריו של הנישום לא הניחו את דעתו, הוא עלול להגיש לו דרישה לתשלום מס המשקף לדעתו את הגידול בהון. לעיתים קרובות נדמה לאזרח כי פקיד השומה נוהג בשרירות לב בעת הקביעה, וענייני שומות באים לדיון בבית המשפט. במקרים כאלה בדרך כלל מוטלת על הנישום חובה להוכיח כי דיווח כראוי על הכנסותיו וכי הפער בין שתי הצהרות ההון סביר.(ויקיפדיה)